קורה במקרא
מרחבים

אתר בית הספר שלי

 
כל מה שרצית לדעת ... > שכבה ט' > סיכומים לספר שמואל ב‘ פרקים א'-י"ג
סיכומים לספר שמואל ב‘ פרקים א'-י"ג

סיכומים שמואל ב'
קינת דוד על מות שאול ויהונתן (שמואל ב' א')
*דוד שב לצקלג, העיר שקיבל מאכיש מלך גת ולאחר שישב בה יומיים הגיע אליו נער ובפיו בשורה על תבוסת ישראל בגלבוע ועל מותם של שאול ויהונתן.
מות שאול: קיימים שני תיאורים שונים על מות שאול האחד בשמואל א' ל"א ובשמואל ב' א'. לפי שמואל א' ל"א שאול נפל על חרבו והתאבד לאחר שנושא כליו סירב לבקשתו להרוג אותו. לפי שמואל ב' הנער העמלקי הרג את שאול.
שלושה הסברים מקובלים בקרב החוקרים והפרשנים כדי לפתור סתירה זאת:
1. הנער שיקר בדיווח לדוד והגזים בחלקו, משום שהאמין שדוד ישמח לשמוע על מות שאול וציפה לקבל פרס עבור חלקו בפרשה.
2. הנער דייק בתיאורו והפרטים שמסר משלימים את התיאור בשמואל א'. שאול אכן נפל על חרבו אולם לא מת, ולכן ביקש מהנער העמלקי שנקלע למקום לזרז את מותו ולהנחית עליו את מכת המוות האחרונה.
3. למחברים הקדומים של ספר שמואל היו שתי מסורות שונות אודות מותו של שאול והם הכניסו את שתיהן לספר.
 
*הקינה היא שיר אבל הנאמר כהספד ליחיד, למנהיגים, לעם, לארץ או לעיר שפקד אותן אסון. לקינה יש כמה מאפיינים:
1.   דברי שבח לנפטרים.
2.   הזמנת האנשים להשתתף בצער ובקינה.
3.   קללת המקום שבו התרחש האסון.
4.   שאלות רטוריות שמביעות תדהמה וצער על האסון.
 
*דוד מכנה את שאול ויהונתן: גיבורים (מילה מנחה), נאהבים ונעימים, כינוי נוסף וייחודי ליהונתן "אחי". כמו כן דימויים הלקוחים מעולם החי: צבי, נשרים, אריות.
ניתן להבחין שכל הכינויים מביעים יחס של קירבה, חום והערצה, ואילו הדימויים הלקוחים מעולם החי מתייחסים לתכונות השניים כלוחמים מהירים ואמיצים.
 
*נהוג לקרוא את הקינה בטקסי זיכרון לחללי מערכות ישראל. הקינה מפארת את גבורת הלוחמים, שנפלו למען ביטחון ארצם, ומתוארת בה סיטואציה דומה למותם של חללי מערכות ישראל.
 
ראשית ימי מלכות דוד והמאבק עם בית שאול (שמואל ב' ב'-ג')
*מיד לאחר שסיים לקונן על שאול ויהונתן פונה דוד לה' בשתי שאלות:
1. האם לחזור לשבט שלו, שבט יהודה? תשובת האל חיובית.
2. לאיזו עיר ביהודה לעלות? תשובת האל לחברון.
מנהיגי שבט יהודה הגיעו אל דוד ומשחו אותו למלך על שבט יהודה. מעשהו הראשון של דוד כמלך יהודה היה לשלוח שליחים לאנשי יבש גלעד, לאחר ששמע שהם לקחו את גופתם של שאול ובניו מבית שאן וקברו אותן. דוד משבח את אנשי יבש גלעד על מעשיהם, מאחל להם שה' יגמול להם ומבטיח להם שגם הוא יגמול להם. כוונתו של דוד להפוך למלך על כל ישראל הייתה גלויה וברורה לכול.
*בניסיון להציל את שלטונו של בית שאול על כל ישראל לקח אבנר בן נר את בנו האחרון של שאול איש-בשת והמליך אותו במחניים על כל ישראל פרט לשבט יהודה. הייתה זו ראשיתה של תקופה, שארכה שבע וחצי שנים, שבה נאבקו שני אנשים על ירושת מלכותו של שאול.
ההבדל בין דוד לבין איש-בשת גדול ומודגש היטב בתיאור האירועים: מול דוד שיזם את מהלכיו ועלה למלוכה ביהודה בכוח מעשיו ואישיותו, איש-בשת הובל על-ידי אבנר בן-נר ונראה כמי שתלוי בחסדו.
 
*האיש המרכזי בממלכת איש-בשת היה אבנר בן-נר מולו התייצב יואב בן-צרויה, בן אחותו של דוד ושר צבאו. יואב הגיב למהלכי אבנר ובסופו של דבר ניצח אותו.
אבנר בן-נר וצבאו יצאו למלחמה נגד יואב בן-צרויה וצבא דוד, מקום המפגש בין שני הצדדים היה בעיר גבעון, נערך קרב בין נציגים משני המחנות, בסופו של דבר צבאו של אבנר בן-נר הובס. הייתה זו ראשית הירידה של מלכות בית-בשת במקביל לעלייתו של דוד.
 
*איש-בשת יצא בהאשמה כלפי אבנר בן-נר, שלפיה הוא שכב עם אחת מהפילגשים של שאול אביו. התוצאה של האשמה זו הייתה שאיש-בושת איבד את בסיס תמיכתו החשוב והעיקרי וזירז את נפילתו. אבנר בן-נר הבין שאיש-בשת לא יכול להיות מלך על ישראל והחליט להעביר נאמנותו לדוד. הוא שלח שליחים שהעבירו מסר ברור שדוד ראוי להיות מלך על כל ישראל. כתנאי לכריתת ברית בין דוד לאבנר מבקש דוד את מיכל בת שאול כיוון שהוא יודע שזה ייתן תוקף למלכותו. לאחר שמילא את תנאיו של דוד הגיע אבנר לפגוש את המלך בחברון ודוד ערך לכבודו משתה. לאחר שיצא אבנר לדרכו מחברון, יואב ללא ידיעת דוד שלח שליחים להביאו בחזרה לחברון ושם הרג אותו כנקמה על הרג עשהאל אחיו. מותו של אבנר, המשענת העיקרית של בית שאול, חרצה את גורל המאבק על מלכות ישראל.
 
דוד מלך ישראל (שמואל ב' ה'-ז')
*לאחר מותו של איש-בשת, בנו האחרון של שאול, מנהיגי השבטים בישראל באים לחברון ומבקשים כי ימלוך על כל ישראל. שלושה נימוקים עיקריים העלו מנהיגי השבטים:
נימוק ראשון: אף על פי שאתה ממשפחת יהודה הננו קרובים לך כי כולנו בני ישראל אחים אנחנו.
נימוק שני: גם בימי שאול דוד הנהיג את העם.
נימוק שלישי: ה' בחר בך כמלך על כל עם ישראל.
 
*הפעולות של דוד כמלך ישראל:
1. כיבוש ירושלים והפיכתה לבירתו: העיר הייתה עד אז בשליטה יבוסית ולא נכללה בתחום נחלתו של אף אחד משבטי ישראל. מלכים רבים בנו לעצמם בירה חדשה, מטרתם הייתה ליצור בירה שתהיה קשורה לשמם ולשושלתם, בירה שלא הייתה שייכת קודם למלך אחר או לשושלת אחרת. ירושלים שכנה בגבול שבין שבט יהודה לבין שבט בנימין, בין יהודה ובין ישראל וכיבושה היה יכול ליצור רצף בין יהודה ובנימין ולחבר בין יהודה וישראל.
מעשה זה נכון גם מבחינה פוליטית, זה ימנע מחלוקות וחיכוכים בין השבטים. בירת ממלכתו העתידית של דוד אינה חלק מנחלתו של שבט כלשהוא והיא תהיה קשורה לשמו של המלך ולשם שושלתו בלבד. שלושת אלפים שנה מאז ממשיכה ירושלים לשמש בירתו של העם היהודי. דוד ושושלתו מלכו בירושלים כמעט ארבע מאות שנה.
דוד משנה את שמה של העיר "לעיר דוד".
2. ביצור הבירה וחיזוקה: דוד בנה ביצור לעיר כדי להגן עליה. המבנה החשוב ביותר שנבנה היה ארמון המלך דוד. בעזרתו של חירם מלך צור הובאו לירושלים עצי ארז ונשלחו בנאים מומחים שסייעו לדוד להקים את ארמונו.
3. דוד נישא לנשים מירושלים שילדו לו בנים ובנות.
4. דוד נלחם עם הפלישתים בסביבות ירושלים וניצח אותם.
5. הפיכת ירושלים למרכז הדתי והרוחני של העם: לשם כך היה עליו להעלות את ארון האלוהים החפץ המקודש ביותר לעם.
ארון ה' היה בקריית יערים אצל משפחת אבינדב. העלאת הארון לירושלים הייתה מפעלו האישי של דוד. הניסיון הראשון להביא את הארון לירושלים נכשל מכיוון שעזה נגע בארון האלוהים. הניסיון השני הצליח, הארון הובא לירושלים והונח באוהל שהוכן במיוחד בשבילו.
כשדוד שב לביתו התפתח עימות בינו לבין מיכל בת שאול והשניים הטיחו זה בזו האשמות קשות. תוצאות העימות היו קשות למיכל "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה". זה היה סופו של בית שאול.
6. דוד רוצה לבנות מקדש לאל, שהרי ארון ה' שכן עדיין בתוך האוהל. המעשה הראשון היה התייעצות עם נתן הנביא. בלילה אחרי פגישתם של דוד המלך ונתן הנביא, נגלה האל לנביא והביע התנגדות לכך שדוד יבנה לו מקדש בירושלים.
הנבואה שקיבל נתן מה' נחלקת לשלושה חלקים:
בחלק הראשון-ה' הביע את התנגדותו לכך שדוד יבנה לו בית מקדש.
הנימוק: ארון ה' תמיד שכן באוהל, ידיו של דוד מגואלות בדם המלחמות. ה' אינו מתנגד לבניית המקדש, אלא שימי שלטונו של דוד אינם מתאימים לכך, כאשר בנו יעלה לשלטון, הוא יבנה את המקדש.
בחלק השני-ה' הזכיר את חסדו לדוד והבטיח להקים לו שושלת מלוכה, שתמשיך את שלטונו בירושלים.
בחלק השלישי-ה' הבטיח לדוד כי שושלתו תזכה למלוכה לנצח.
דוד ביקש לבנות בית לה' וה' הבטיח לו בית מלוכה לנצח. הבטחה זו תלווה מעתה את בית דוד בכל אשר ילך. עוד יהיו מלכים שיחטאו, עוד יהיו תבוסות קשות בשדה הקרב, עוד יהיו קשיים ומרידות, אבל בית דוד ימשיך לשלוט לעד וירושלים תתקיים עד עולם.
 
פרשת דוד ובת שבע (שמואל ב' י"א)
*בתחילת פרק י"א מסופר על המלחמה השלישית בסדרת המלחמות שנערכו נגד בני עמון. על רקע מלחמה זו מתרחשת העלילה המכונה "פרשת דוד ובת שבע". בפרשה זו עבר דוד על הדיברות: "לא תחמוד אשת רעך, "לא תנאף" ו"לא תרצח".
למרות שדוד ידע שבת שבע נשואה, שלח שליחים להביאה אליו, כמו כן בהמשך דרש דוד מיואב לשים את אוריה החיתי מול פני המלחמה כדי להביא למותו.
 
*יש החושבים שיש פגם בהתנהגותה של בת שבע אשר תכננה את רחצתה בגג במתכוון, כי רצתה למשוך את תשומת המלך.
אולם מתיאורו של המספר המקראי המתאר את פעולותיו של דוד בסדרת פעלים (ויקם, ויתהלך, וישלח, וידרוש, ויקחה, וישכב עימה), נראה כי המספר מטיל על דוד אחריות גדולה יותר. את התנהגותה של בת שבע מתאר המספר בשלושה פעלים בלבד (רוחצת, ותבוא, ותשב). מכאן ניתן להסיק כי פעולתו של דוד הייתה נחושה והמחבר אינו מחמיר עם בת שבע ואינו מטיל זאת על אחריותה.
 
*המספר המקראי מביע את ביקורתו נגד דוד באמצעות המילה המנחה "שלח". 12 פעמים מובא הפועל שלח בפרק י"א ויש בכך ביטוי להתעצמותו של דוד השולט בממלכתו ושיש לו יכולת להפעיל ולשלוח אנשים כראות עיניו.
 
*בפסוקים 8-13 העמיד המספר בצורה ביקורתית את התנהגות דוד מול התנהגותו של אוריה. המילה המנחה "ירד" מדגישה כי דוד יורד מבחינה מוסרית ובניגוד אליו בולטת עליונותו המוסרית של אוריה המסרב לרדת לביתו. אוריה אומר שלא יתכן שחבריו נלחמים והוא ירד לביתו לאכול, לשתות ולשכב עם אשתו.
עליונותו המוסרית של אוריה היא זו ששיבשה את תכסיסי המלך. אוריה סרב לרדת לביתו למרות מאמציו של דוד לשכנעו לעשות זאת. בהתנהגות זו גילה אוריה הגינות, יושר ותמימות. כדאי לציין כי לא ברור לקורא האם ידע אוריה את מה שקרה בין המלך לבין אשתו. המספר המקראי לא מוסר על כך דבר במפורש והחוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי הסוגיה.
 
*בפסוקים 5-17 מתוארים שני מצבים בסיפור:
מצב א': דוד ובת שבע.
מצב ב': דוד ואוריה.
בשני המצבים ישנם שלושה מרכיבים:
1.   חטא.
2.   סיבוך.
3.   הכנה לחטא נוסף.
בשני המצבים מובלטת החוקיות הסיבתית בהידרדרות של דוד, עבירה גוררת עבירה, משום שהסיבוכים הבלתי צפויים כגון הריונה של בת שבע במצב א' וסירובו של אוריה לרדת לביתו במצב ב' מעמידים את דוד בכל פעם בניסיון חדש והוא אינו מסוגל לעמוד בו וכך הוא נגרר להכנת חטא נוסף.
 
*ישנן שתי גישות למעשיו של דוד במקרא:
מחבר ספר שמואל מביא את הסיפור במלואו ולא מנסה לטשטש את חטאו של דוד, ואילו בעל ספר דברי הימים השמיט לחלוטין את הפרשה. מטרתו של ספר דברי הימים היא כידוע, לפאר ולרומם את מלכי יהודה ולכן כנראה הוא השמיט את כל הפרטים שיכולים להאפיל על דמותו של דוד.
 
"כבשת הרש" (שמואל ב' י"ב)
*באמצעות משל "כבשת הרש" הוכיח נתן הנביא את דוד על התנהגותו כאדם וכמלך והביאו לכך שיחרוץ את גזר דינו ויהיה מוכן לקראת העונש הצפוי לו.
 
המשל: לאיש עשיר הגיע אורח. היו לו הרבה מאוד צאן ובקר, אבל היה לו חבל לשחוט כבשה משלו ולכן גזל את כבשת העני היחידה כדי להכין סעודה מבשרה לאורח.
 
הנמשל: האיש העשיר הוא דוד המלך והאיש העני הוא אוריה החיתי. הצאן והבקר הרבים הם נשות דוד הרבות והכבשה האחת היא בת שבע. כמו שהאיש העשיר גזל את כבשת האיש העני כך גזל דוד את בת שבע מאוריה החיתי ושלח אותו להיהרג במלחמה.
 
*משל כבשת הרש מכונה משל משפטי.
משל משפטי הוא סיפור העוסק במי שעבר על החוק או פעל נגד עקרונות מוסריים. הסיפור מוצג לפני אותו אדם כמשפט בפני שופט כדי שיגזור את הדין. בסוג משל זה קיימת תחבולה משפטית שמטרתה לגרום לשופט שיגזור את גזר הדין לעצמו. דוד נפל במלכודת המשפטית שטמן לו נתן בעובדה שפסק הדין שנחרץ על ידו כוון לעצמו.
 
*בסיפור המקראי בולט הקשר בין החטא לבין העונש. בכך מבליט המספר המקראי שאין אלה אירועים נפרדים אלא העונש בא בגלל החטא. במקרה שלנו הקשר הוא קשר סגנוני המחזק את הקשר הרעיוני של מידה כנגד מידה.
הקשר הסגנוני בא לידי ביטוי בשימוש באותן מילים לתיאור החטא ולתיאור העונש.
-דוד שקם מעל משכבו והתהלך על גג ביתו ייענש בכך שה' יקים עליו רעה מביתו.
- דוד שלקח את אשת אוריה החיתי, מתבשר שנשותיו תילקחנה ממנו.
- דוד ששכב עם אשת אוריה החיתי ייענש בכך שרעו ישכב עם נשותיו.
- דוד ששלח את אוריה החיתי למות בחרב, ייענש בכך שחרב לא תסור מביתו.
 
*סיפור מחלתו ומותו של הילד שנולד מבת שבע, נתפס על ידי המספר כעונש על חטאו של דוד. הילד הוא פרי הניאוף של דוד ובת שבע על כן נחרץ דינו למות.
בזאת באה לידי ביטוי התפיסה הקדומה שבנים נענשים בגלל חטא אבותם. דוד שמנסה לשנות את רוע הגזרה נהג במנהגי אבלות, אבל לאחר מות הילד הוא מפסיק ומקבל עליו את הדין.
 
אמנון ותמר (שמואל ב' י"ג)
*הדמויות הנוטלות חלק בסיפור: דוד המלך, אמנון בנו הבכור של דוד מאחינועם היזרעאלית, אבשלום בנו השלישי של דוד ממעכה בת תלמי מלך גשור, תמר אחותו של אבשלום מאותה אם, יונדב בנו של שמעה אחיו של דוד (בן דודם).
 
*הסיפור נפתח בהקדמה שמציגה את הדמויות המשתתפות ואת הרקע לעלילה: לאבשלום הייתה אחות ושמה תמר, אמנון שהיה אחיה למחצה מתאהב בה. אמנון ידע שאחותו לא יועדה לו ולכן לא מימש את אהבתו אליה. יונדב בן דודו, חברו ויועצו הקרוב, ראה את מצוקתו של אמנון. הסיפור כולל שבע תמונות (סצנות) ובכל אחת מהן שתי דמויות.
תמונה ראשונה:  יונדב ואמנון: אמנון במצב בעייתי ומרגיש רחוק מתמר.
תמונה שניה: אמנון ודוד: אמנון מבקש מדוד שתמר תבוא אליו להכין לו לביבות כי הוא חולה.
תמונה שלישית: דוד ותמר: דוד אומר לתמר ללכת לאחיה.
תמונה רביעית: אמנון ותמר: תמר מגיעה לאמנון כמצוותו של דוד המלך, אמנון מבקש מתמר לשכב עמו אך תמר סירבה בשלושה טיעונים: אישה צריכה להישמר בתולה עד נישואיה, אישה שאיבדה את בתוליה בטרם נישאה תתקשה להינשא, היא מבקשת שהדבר ייעשה באישור אביה ובידיעתו.
הסירוב של תמר לאמנון הופך את מעשהו לאונס אלים ובעקבותיו שינוי חד בהרגשתו של אמנון: האהבה העזה הופכת לשנאה עמוקה.
חז"ל אמרו: כל אהבה שהיא תלויה בדבר-בטל דבר, בטלה אהבה.
כלומר: אהבה שתלויה בתועלת כלשהי או בהנאת הגוף עלולה להתבטל ברגע שתמו התועלת או הנאת הגוף.
תמונה חמישית: אמנון ומשרת: אמנון השליך את תמר מחדרו לאחר שאנס אותה.
תמונה שישית: משרת ותמר: תמר יצאה מחדרו של אמנון כשלגופה מלבוש אחר. מופשטת ממעיל ובזויה מכבודה.
תמונה שביעית: תמר ואבשלום, תמר פוגשת את אחיה אבשלום שלוקח אותה לביתו. תמר לא תוכל להינשא עוד.
*סיום הסיפור: המלך שמע את שהתרחש בין ילדיו הוא כועס אך לא עושה דבר. אבשלום שונא את אמנון על המעשה שעשה וכעבור שנתיים מביא למותו. דוד מאבד שניים מבניו: אמנון בכורו, שהיה עתיד לרשת את כסאו נרצח, ואבשלום שרצח את אמנון, ברח לממלכת גשור ומצא מחסה אצל סבו תלמי מלך גשור.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קבצים מצורפים
שמואל ב‘ תשעג (208-31102012_סיכומים_לספר_שמואל_ב_תשעג.doc)

הוספת תגובה
גירסה להדפסה
שלח לחבר
עוד |
  חזור
    feinst@walla.co.il  בית ספר חט``ב פיינשטיין פ``ת  כתובת  פתח תקווה    טלפון 03-9325837  פקס03-9335826

פיתוח ותחזוקה באמצעות סייפליינס בע"מ - SafeLines L.T.D | ©כל הזכויות שמורות
טל:03-6182327 | פקס:03-6199165 | info@tik-tak.co.il

האתר נצפה במיטבו ברזולוציה 768*1024